הסכם החוט המשולש הוא הסכם העומד בפני עצמו בזמן מימושו. הוא אינו מחייב את בתי המשפט האזרחיים לאכוף אותו, והאישה יכולה לאכוף אותו בעתירה לבית דין רבני אורתודוקסי אפילו כאשר הבעל נעדר, אינו כשיר, או במצב של צמח או במקרים של ייבום, נפטר. "הסכם קדם-נישואין הלכתי" הוא בדרך כלל הסכם ממון המגן אך ורק מפני סרבנות גט, אשר בסופו של דבר מיושם בבית משפט אזרחי (או גם בבית דין רבני בישראל). בעולם שבו בתי המשפט האזרחיים אוכפים תמיד ובנאמנות "הסכם קדם-נישואין הלכתי" ממוני, וכל הבעלים מספיק עשירים כדי שהאיום באכיפה יבטיח ציות, ושבו אף גבר מעולם לא שקע בתרדמת ונכנס לנכות, "הסכם קדם-נישואין הלכתי" ממוני יהיה ההסכם הטוב והיחיד לשימוש.

הסכם החוט המשולש מורכב מכמה מנגנונים: קידושין על תנאי; גט בהרשאה — מינוי מיופה כוח לתת גט; הפקעת קידושין – התרת נישואין באמצעות תקנה קהילתית ועוד. כאשר כל המנגנונים משולבים באותו מסמך כל מנגנון מחזק את השני על ידי התגברות על ההתנגדויות ההלכתיות למנגנון בודד, ובכך תורם לתוקף ההלכתי.

הסכם החוט המשולש לא רק מתייחס למקרים טיפוסיים של סרבנות (שלגביהם אנו מעודדים את כולם לטפל בהם באמצעות הסכם קדם הנישואין של בית הדין דאמריקה או ה"הסכם לכבוד הדדי" בישראל), אלא הוא מתייחס גם לארבעה מצבים אחרים פחות נפוצים. ראשית, הוא יוצר מנגנון למתן גט כאשר הבעל נמצא במצב של צמח קבוע ((Permanent Vegetative State או נעדר בדרך אחרת. שנית, הוא מתייחס למצב של ייבום. שלישית, ההסכם מאפשר קיומו של מנגנון אפקטיבי גם אם לא מתאפשרת אכיפת חוק אזרחי בשל העובדה שבני הזוג מתגוררים במקום שבו החוק המקומי אינו אוכף או לא יאכוף הסכמים המעוגנים בתשלומי מזונות. לבסוף, הוא מאפשר מנגנון אכיפה כאשר הסכמי מזונות אינם אפקטיביים בשל היותו של הבעל חסין בפני פסיקת בית משפט.

לא. להסכם החוט המשולש אין כל השפעה לא על הנישואין האזרחיים ולא על היחסים הממוניים בתוך הנישואין או הגירושין. זהו הסכם דתי טהור שלעולם לא יערב את הרשויות האזרחיות או את בתי המשפט החילוניים. אכן, זה אף פעם לא צריך להיות מוצג לרשויות כאלה. הוא אינו הסכם בוררות מחייב מבחינה משפטית ולא ניתן לאכוף אותו בבית משפט אזרחי.

לא. על מנת לקיים את הסכם החוט המשולש, על האישה לקחת את הסכם החוט המשולש לבית דין רבני אורתודוקסי לפי בחירתה ולבקש מבית הדין לכתוב גט על סמך ההרשאות שנמצאות בו. כך, למשל, אם הסכם החוט המשולש היה קיים בזמן מלחמת העולם השנייה, וחייל היה חותם עליו לפני שנשלח לאירופה או לאוקיינוס השקט, לא משנה כמה זמן בני הזוג היו בנפרד, הם לעולם לא היו מתגרשים אוטומטית. אין גירושין אוטומטיים בהסכם החוט המשולש

על פי הסכם החוט המשולש, ניתן גט והאישה אינה רשאית להינשא לכהן – הנישואין מסתיימים בטקס גירושין.

בארה"ב קיימת מערכת רישיונות לנישואין ברוב המדינות, ומערכת המשפט החילונית מתעלמת מהמרכיב הדתי בטקס. אם אתה מקבל רישיון נישואין ואתה נשוי אזרחית, יש צורך בגירושין אזרחיים כדי לסיים נישואין אזרחיים באמריקה. תוקפם של הנישואין הדתיים אינו חשוב למערכת החילונית. הדבר נכון שבעתיים בהסכם החוט המשולש, שבו ניתן גט בפועל.

עגונה מוגדרת (בפשט המונח) כ"אישה כבולה", תקועה בנישואין "מתים" (או כאשר גיסה מונע ממנה חליצה) עד לשחרורה על פי ההלכה על ידי גט שניתן לה על ידי הגבר לו נישאה (או חליצה). היא אינה מסוגלת לשנות את מעמדה האישי מאישה נשואה (או יבמה) לאישה החופשייה להינשא מחדש.

ישנם למעשה שני סוגים של עגונות: כיום המצב השכיח יותר הוא של קורבן סרבנות גט על ידי הבעל. העגונה המתוארת בספרות חז"ל הקדומה היא של אישה שבעלה נעלם, או שאינו מסוגל לתת לה גט בשל חוסר כשירות נפשית. מצב זה מתעורר גם בעת החדשה – בין אם אצל גברים נפקדים ובין אם אצל אנשים הנמצאים במצב צמח קבוע – Permanent Vegetative State (עקב תאונות או מחלות).

בהלכה זה דין תורה שעל הבעל למסור את הגט מרצונו החופשי על מנת שהגירושין ייכנסו לתוקף. באופן דומה, אך כעניין של הלכה דרבנן, האישה חייבת לקבל את הגט באופן חופשי כדי לסדר גט. כתוצאה מכך, גירושין מוסדרים אך ורק בהסכמה הדדית. זה מאפשר סחיטה, סרבנות גט או לאישה כבולה לנישואין ללא בעל. בניגוד לגירושין אזרחיים בהם בית המשפט מתיר את הנישואין באמצעות צו גירושין, במשפט העברי רק בני הזוג יכולים לשנות את מעמדם האישי יחד.

מקובל שבני זוג מאורסים חותמים על הסכם ממון הלכתי  קדם-נישואין כדי להגן על עצמם מפני סרבנות גט עתידית אפשרית. בארה"ב הסכם הבוררות המחייב של בית הדין דאמריקא  היה יעיל כמעט ב-100% בביטול סרבנות גט במקרים של גירושין בהם נחתם ההסכם. בישראל, ה"הסכם לכבוד ההדדי" השיג את אותו הדבר. אנו ממליצים בחום לכולם להשתמש בהסכם זה.

על מנת להגן על האישה מפני נפילה חלילה למצב של עגונה קלאסית, יש לחתום על הסכם החוט המשולש לפני טקס החופה.

שני ההסכמים צריכים להיחתם על ידי כל זוג המתחתן בטקס אורתודוקסי.

כשם שדורשים מכל זוג יהודי לערוך את חוזה הנישואין – הכתובה, שגם היא מדברת על גירושין, מוות והתחייבויות כספיות בחיי הנישואין. בעת הכניסה לנישואין יש להסדיר עניינים מעשיים על מנת ליצור אמון שעליו מבוססים נישואין טובים. יתר על כן, ברמה האידיאולוגית, בדומה ל"חסינות עדר" בעת חיסון האוכלוסייה נגד מחלת הפוליו (שאין לה תרופה), על כל זוג לחתום על הסכמים אלה כדי שניתן יהיה למגר את בעיית העגונות בחברה היהודית.

כן. אכן, יש לחתום עליו לפני  החתונה ההלכתית. לא ניתן לערוך הסכם למניעת עיגון מסוג זה לאחר הנישואין.

מכיוון שהסכם החוט המשולש כולל קידושין על תנאי, יש לחתום עליו בחתונה עצמה, לאחר חתימת הכתובה וממש לפני החופה. עובדה זו מהווה אינדיקציה חזקה לכך שטקס הקידושין הושתת על כל התנאים שפורטו במסמך שנחתם זה עתה – מבלי שאיש מבני הזוג ישנה את דעתו.

בעת צורך גדול, מסמך זה יכול להיחתם הרבה יותר מוקדם במצב בו נוכחים עדי הקידושין בפועל (שני העדים לקידושין הקרוב) והם יחתמו על המסמך יחד עם חברי בית דין, שהוקם למטרה זו, שגם יחתמו; גם במקרה כזה, זה רחוק מלהיות אידיאלי. שני האנשים החותמים על המסמך צריכים לתפקד כעדי קידושין בעת החופה. אם אתם חותמים על מסמך זה זמן רב מראש, עליכם לחזור על התנאי תחת החופה או שתדאגו שעדי הקידושין יהיו העדים החותמים על המסמך בשלב מוקדם יותר יחד עם בית דין בן שלושה חברים.

הכי טוב לדקלם את התנאי תחת החופה בקול רם או אפילו בקול נמוך, כך שגם הבעל וגם האישה, והן העדים ישמעו אותו, אבל הסכם כתוב לבדו הוא יעיל. פתרון טוב הוא שגם החתן וגם הכלה יאמרו את התנאי בלי להשתמש במיקרופון, אלא כדי שהעדים וצלם הווידאו יוכלו לשמוע את ההצהרה.
אם המסמך חתום אך לא מוזכרים תנאים בחופה, הגישה הטובה ביותר היא שעדי הקידושין יהיו גם עדי השטר, ולחתום על השטר קרוב ככל האפשר לחתונה עם בית דין של שלושה נוכחים. תמיד עדיף שעדי הקידושין יהיה גם עדי השטר, כדי שידעו על התנאים. נוסיף כי שטר זה אינו סתם "כיבוד" אלא מסמך היוצר נישואין מותנים ויש לפעול על פי הכללים: מוטב שאותם עדים ישמשו הן למסמך הסכם החוט המשולש והן לקידושין. לכן, אם בני הזוג לא מציינים את השטר מתחת לחופה או שאין להם אותם עדים לשטר ולקידושין, עלולות להיות בעיות באכיפה. כמו כן, רצוי שיהיו אותם 2 עדים שישמשו עדי ייחוד במידת האפשר.

ראה ש' 2 לעיל. אם הדבר אינו אפשרי, במקום הצהרת התנאים בחופה – לאחר חתימת המסמך ומיד לפני החופה, יכולים החתן והכלה לעמוד, כל אחד לחוד, בעוד צלם וידאו מקליט ובפני שני העדים שמונו להיות עדים לקידושין ולמסור "מודעה" ולהצהיר על הקידושין, כך –

חתן:

"אתם עדי למודעה זו: הרי אני אקדש את כלתי כדת משה וישראל על פי התנאים שכתבנו וחתמנו"

כלה: 

" אתם עדי למודעה זו: הרי אני מסכימה לקבל מחתני קידושין כדת משה וישראל על פי התנאים שכתבנו וחתמנו"

ניתן לחתום על הסכם זה ללא אישור מסדר הקידושין, בדיוק כמו כל הסכם קדם-נישואין.

חשוב שהסכם זה ייחתם על ידי שלושה אנשים הכשירים להיות עדים על פי ההלכה (גברים שומרי שבת שאינם קרובי משפחה קרובים של החתן, הכלה או יתר חברי בית הדין) ובכך יוכלו לתפקד כדיינים בבית דין בעת הצורך (בית דין של הדיוטות).

עדיף שבית דין של שלושה אנשים יחתום יחד עם העדים. בית דין המורכב מרבנים הוא הטוב ביותר, אך יכול להיות מורכב משלושה אנשים התקפים להיות עדים. אם לא ניתן ליצור בית דין, אז המסמך יכול להיות חתום על ידי שני עדים בלבד.